המקרה:
חברת ביטוח קיבלה תביעה על סכום של כמה מיליוני שקלים מלקוח בן 16 שנכנס למאפייה לרכוש פיתות, בטעות נתפסה כף ידו בגלגל של מכונה שתפקידה לרדד את הבצק, האצבע נתפסה בגלגל שיניים שמניע את המכונה ואצבעו נקטעה. אולם יש בעיה הבעלים של המאפיה אינו מוכן לתת לבקר בתוך המאפיה.
הפעם נדרשתי לסייע לחברת הביטוח
החומרים שהיו לצידי בעבודתי הם:
- תצהיר התובע.
- תעודת חדר מיון ותיעוד רפואי נוסף.
- בהעדר שיתוף פעולה מצד הבעלים של המאפיה – לא עלה בידי לבקר במקום אך נשכר בלש פרטי מצד חברת הביטוח שהגיע וצילם תמונות של המאפייה והמכונה.
התבקשתי לחוות דעתי בשאלת נסיבות פגיעתו של התובע, האם יתכן שנפגע כקונה במקום או שמא כעובד?
החלקים שהיו חשובים במסירת הדוח שלי היו:
תאריך הקניה, גיל הקונה, איך תהליך נראה בפועל יצור הפיתות והמיכון והחשמל ( מיקום המכונה בשרשרת העבודה) במאפיה.
לאחר מחקר קטן שערכתי לגבי זהותו של הנער גיליתי כי מדובר בנער נוצרי, ומאחר ויום הפגיעה היה חג קריסמס, והוא היה בחופש מהלימודים. הצלחתי למקם את המאפיה בכפר, ולאור היכרותי עם כפרים כאלה עלה הסיכוי שהנער שימש במאפייה כעובד ולא כלקוח.
בעל המאפייה כמו בכפרים רבים העסיק את העובד מבלי לדווח עליו לביטוח לאומי ולכן התביעה הציגה אותו כלקוח ולא כעובד – שהרי אם היה מוצהר כעובד היה מגיע לו פיצוי במסגרת תאונת עבודה.
מבחינת הציוד שניתן לראות במאפייה מבחוץ אפשר היה למקם אותו נכון בתרשים זרימה המתאר מאפייה ליצור פיתות שכולל את סוג החשמל ( רגיל או תלת פאזי), לו נדרש עבור כל מכונה. את התרשים המפורט כולל תמונות פירטתי בדו”ח שהוגש לבית המשפט מטעם הביטוח.
בשלב העדות שלי בבית המשפט:
עורך הדין של התובע, ניסה לערער את הידע המקצועי שלי בנושא יצור פיתות, אף השופטת פשוט קטעה אותו באומרה שהדוח כל כך מקצועי ומפורט עד רמה שהיא קיבלה מתכון להכנת פיתות במפעל.
לאחר הדיון, בית המשפט הודיע לצדדים לצאת להתייעצות כי די ברור לו מה שקרה במקרה,
ולמרות שחברת הביטוח לא הייתה צריכה לשלם לעובד דבר, בשל רצון טוב היא נאותה לפנים משורת הדין לשלם לו סכום פעוט כאות של רצון טוב.
לסיכום- כאשר ניתן דו”ח מפורט ומנומק מצד אדם שמומחה בקולינריה ומגיע עם ניסיון והכירות רבה של כל ההיבטים הנדרשים, בית המשפט יכול להסתמך על העדות ועל הדו”ח המקצועי ולפסוק בהתאם.
השף הבורר
