מאת: עו”ד אפי אומיאל פדידה
כמעט כל הייעוץ המשפטי שאני נותנת ללקוחות שלי נכתב ב”דם”, מתוך נסיונם של לקוחות שהגיעו למשרדי על מנת שאסייע להציל אותם מהטעויות שעשו בעסק. כל כך הרבה פעמים אני מסבירה עד כמה חשוב חוזה לעסק, בייחוד כאשר מדובר בהקמת שותפות והכי חשוב כשמדובר בשותפות בין חברים טובים. אז איך אחרי זה, הצלחתי שלא להקשיב לעצות של עצמי וליפול בעצמי במלכודת הכל כך פופולרית בעולם העסקי; המלכודת של “יהיה בסדר” ו”לי זה לא יקרה”.
אני לא מתביישת להודות בכך, כי כל כך חשוב להעביר את המסר הזה, שגם כשאת יודעת את הכל ואפילו מייעצת לאחרים על כך, את יכולה ליפול בזה.
אז איך זה קורה? אנחנו נפגשים עם חברים טובים ויש קליק, עולה רעיון מטורף להקים יחד מיזם משותף. מתחילים לגלגל את הרעיון ומתאהבים בו. כל אחד אומר מה הוא יעשה כדי לקדם את זה, מחשבים כמה נצטרך להשקיע, מגיעים למסקנה שזה לא יותר מדי, שהרווח יהיה פי אלף יותר מההשקעה ואיך כייף יהיה לעבוד ביחד, להיפגש, ליצור יחד. לנהל את החלום הזה.
מתקדמים, כל אחד רוצה להראות שהוא מקדם את זה. נפגשים שוב ושוב, מתחילים לעשות פעולות כדי להרוויח כספים. מוציאים כספים על שיווק, על מיתוג, על פרסום. אולי אפילו שוכרים מקום או ציוד. כל זה קורה כל כך מהר, כל כך אינטנסיבי, ההתרגשות גדולה והמחשבות על מה יקרה אם כל זה יכשל, אם מישהו מאיתנו לא ירצה להיות חלק מזה יותר, או אולי אנחנו לא נרצה אותו, כל המחשבות הללו נדחקות לפינה. למה שנחשוב על כשלונות כשאנחנו הולכים לעשות משהו כל כך מדהים יחד?
אנחנו חברים כל כך טובים! מכירים שנים! טיילנו יחד במזרח, חווינו יחד את הצבא, אין דבר שהחברות שלנו לא יכולה להכיל.
מסונוורים מהמיזם המשותף, מאוהבים בחלום, לא רוצים לראות בורות, לא רוצים לשים לב שיש מריבות קטנות שמתחילות לבצבץ. פתאום מתחילים לקטר לבן זוג, ככה בשולחן של ארוחת הערב;
“אתה יודע? אני מרגישה שאני משקיעה הרבה יותר זמן ומאמץ בעסק והוא קצת מזלזל”.
אבל זה בקטנה, אנחנו משתדלים לא להקשיב לזה, מתעלמים מהקולות, אבל לאט לאט במגירה של התסכול מתחילה להיערם לה ערימה של תלונות קטנות, תחושה של אי שיוויון בנטל, חוסר הערכה וחוסר איזון. מתעלמים. עיניים על החלום, מאמינים שכשנצליח עם העסק הכל יסתדר.
אבל זה לא, ויכוחים קטנים הופכים למריבות, התסכול גדל. עכשיו אנחנו כבר מושקעים עמוק בתוך העניין, השקענו זמן וכסף, אנחנו לא רוצים לוותר, מנסים לערוך שיחות, להיזכר מה הוסכם בהתחלה, לחלק את הנטל מחדש, אבל זה כבר מאוחר מדי, כל צד מתבצר בעמדתו, כל אחד בטוח שהוא זה שהשקיע והצד השני הוא זה שרכב על גבו. לפעמים גם בני הזוג מעורבים, אומרים לנו לא לוותר, לא להיות “פראיירים” וככה הסכסוך גדל, הקרע מתעמק, עד שבסוף כבר אי אפשר לעבוד יחד יותר ואז צריך לפרק את השותפות. כל צד רוצה את העסק לעצמו.
אבל מה שאנחנו לא יודעים, או העדפנו לא לחשוב עליו זה, שבהעדר חוזה בין השותפים, חלה פקודת השותפויות על השותפות והפקודה אומרת כי ניתן לפרק את השותפות בהודעה חד צדדית ואז אי אפשר יותר לעשות שום דבר חדש בשותפות, רק לסיים את ההתחייבויות הקיימות. ואין ביננו הסכמה מי קונה ממי את העסק או איך אפשר להמשיך את השותפות וכל מה שנותר הוא חלום גדול ומנופץ וחברות שפעם היתה מדהימה ולא נשאר ממנה כלום.
חושבים שזה סיפור בדיוני? אין לתאר כמה פעמים הגיעו אלי שותפים עם הסיפור הזה, בוכים, מתוסכלים, מנסים להציל את ההשקעה שלהם. מחפשים דרך לגישור עסקי, לפתרון הסכסוך.
את כל זה אפשר היה לחסוך באמצעות חוזה שותפות מסודר, עוד בשלב הראשון של ההתקשרות. כבר אז, לשבת יחד ולהעלות את כל מה שיכול להשתבש ביננו. דווקא עכשיו, כשהכל נראה אופטימי, להרכיב על העיניים את המשקפיים השחורות ולנסח מה יקרה אם נרצה לסיים את השותפות, מה יקרה אם לא נסכים, איך מיישבים סכסוכים משפטיים ביננו, מי משקיע מה וכמה. להעלות את הכל על הכתב על מנת שהחוזה הזה יגן עלינו, על השותפות, על החברות.
כי כשיש לנו הסכם, תמיד אפשר לפנות אליו כדי לראות מה הסכמנו ולפעול לפי מה שכתוב. זה מרגיע. זה מביא שקט וזו ההשקעה הכי חשובה בשותפות שלנו.
אז תשמעו לעו”ד סנדלרית שמרוב התלהבות שכחה את העיצות של עצמה והלכה יחפה הפעם. כן, גם עורכי דין יכולים ליפול בזה, אז תהיו אתם חכמים, תשקיעו בחוזים לעסק, חוזה עם לקוחות, חוזה עם ספקים והכי חשוב חוזה עם השותפים שלכם.
הכותבת היא עו”ד אזרחי מסחרי, דיני חברות, חוזים וקניין רוחני. בעלת אומיאל פדידה חברת עו”ד.
