אני עורכת דין ותיקה. יצא לי עד היום לייעץ ולשרת לקוחות רבים. חלקן חברות גדולות כקטנות, חלקם בארץ וחלקם בחו”ל. לקוחות פרטיים רבים גם כן היו לקוחות שלי וחלקם ממשיכים להיות לקוחותי. לכל לקוח צורך ייחודי מבחינת השירותים המשפטיים הנדרשים לו וכל לקוח דרך שונה שבה הוא התנהל או מתנהל מולי. אני לעומת זאת, מוצאת את עצמי באופן קבוע, מעניקה ללקוחותי ללא קשר להיקף השירותים המבוקשים ממני את אותו השירות מבחינת השקעת הזמן, המאמץ, האחריות והתקשורת מולם.
למה חשוב לעסוק בשאלות הנוגעות לאופן מתן השירות המשפטי ללקוחות? למה אסור לי כעורכת דין לעסוק במכירת שירותים- ככל שירות או מוצר אחר- כשהמטרה היא כבעסקים רבים – למכור כמה שיותר שירותים ולהרוויח כעסק כמה שיותר- התנהלות בחלט לגיטימית בעולם המסחר. פשוט מאוד- כי אופיו של המקצוע קרוב יותר לרפואה או לראיית חשבון מאשר לעולם המסחר- ויש בו חובות אמון ללקוחות הגוברות על מטרות המסחריות של מעניקי השירות.
החוק מחייב אותי, כעורכת דין, לעשות זאת, מאחר והמקצוע שבחרתי בו, כאמור, איננו מקצוע שבו אפשר פשוט לקדם ולמכור מוצר או שירות בדרכים המקובלות בענפי מסחר שונים(למרות שגם באילו- חוקי הצרכנות גם כן מחייבים נאמנות ויושר כלפי הלקוחות). כדי שאוכל להעניק ללקוחותי ייעוץ משפטי בדרך הטובה ביותר שאני יכולה לספקו – אני חייבת להבין מה הצרכים שלהם, מה המטרות שלהם, מה הם מוכנים להשקיע מבחינת משאבים וזמן בשירות המשפטי, אילו תוצאות הם מנסים להשיג, אילו סיכונים הם מוכנים לקחת, אילו סיכונים אינם רוצים לקחת, איזו יכולת יש להם להכיל מצב שבו השירותים שאעניק לא יוכלו לספק את התוצאה הרצויה(למשל- החלטת בית משפט נגדם למרות שעשיתי את מיטב יכולתי המשפטית כדי שתהיה הפורכה), והאם לאור כל זאת – ייטב להם אם ירכשו את השירות המשפטי או האם מוטב להם בשלב שבו פנו אלי שלא ליזום הליכים משפטיים(מלבד הייעוץ הראשוני שאני אתן להם ובמסגרתו אנתח איתם את המצב) עד שהמצב יתבהר או ישתנה.
מה החובה שלי כלפי הלקוחות שלי? המדובר בחובה המוגדרת בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ”ו- 1986, וכותרתה “חובת עורך הדין”:
” עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט”. מעבר לכך ישנה פסיקה ענפה העוסקת בשאלת חובתינו כעורכי דין- אך הסעיף הזה הוא אחד מיסודות הדין החל עלינו כעורכי דין.
אני נפגשתי לא פעם בלקוחות, וכך גם חברי עורכי דין נוספים, הרואים בהתנהלות האמורה לעיל- ייעוץ ישיר, עם הסבר על הסיכויים והסיכונים- העדר יצר לוחמני – שלדעתם אמור לאפיין עורכת/עורך דין, והם מעדיפים את השירותים של עורך דין שיבטיח להם ניצחון מוחלט בבית המשפט או במו”מ אחר. זו זכותם כמובן – אך לדעתי האישית- הם טועים.
עורכי דין ממלאים את חובתם כדין- אם הם משיבים לשאלות לקוחותיהם בנוגע לשירות המשפטי הנחוץ להם לדעתם כבעלי מקצוע. הם אינם מחוייבים לראיין את הלקחות באשר למסכת חייהם הכוללת. לעומת זאת, עורכי דין חייבם להבהיר ללקוחותיהם מה הפירוש של הייעוץ המשפטי המבוקש או המוצע, מה ההשלכות של הייעוץ המשפטי, מה התוצאות האפשריות של כל שלב בייעוץ מבחינת תגובת הרשויות, או תגובת הצד השני להסכם, או תגובת הצד השני להליך תביעה או אף להחלטת בית המשפט- אם במסגרת החלטות שהן חלק מהליך גדול יותר ואת המדובר בפסק דין.
קל יותר היה לנו, כעורכי דין, לו היינו יכולים להציע שירות משפטי שתוצאותיו ידועות וברורות. למשל- סוכנות למכירת רכב שבה נאמר ללקוח- תקנה את הרכב במחיר X, הוא צורך Y דלק לקילומטר, עלות הטיפולים עומדת על Z וכדומה. דרך אגב- גם בקניית רכב- יתכן שללקוח הרוכש יהיו הפתעות בלתי צפויות- צינורית שהתפוצצה או חלק אלקטרוני שכשל. אך בכל זאת- המוכר אינו אמור לשאול את הלקוח מה בכוונתו לעשות ברכב, כיצד הוא מתכוון להשתמש בו. מטרתו היא למכור כמה שיותר- כדי שרווחי העסק יהיו גבוהים כה שיותר.
אנחנו – כעורכי דין מנועים מלעשות כן. לקוחה/לקוח העומדים בפני תחילתו של הליך משפטי מורכב- אמורים לשמוע מאיתנו- מה ההשלכות שלו, מה הסיכויים שלהם בבית המשפט- לנצח או להפסדי, מה האופציות העומדות בפניהם מבחינת אפשרות לפשרה אם בכלל, מה העלויות העתידיות העלולות להיווצר מעבר לשירות המשפטי הניתן להם עתה,ומה עלולות להיות ההשלכות של כל תוצאה משפטית על העסק שלהם או על כל חלק מחייהם הקשור בשירותים הללו- אם זה עסק או אם משל דובר בדיני משפחה- מה ההלכות לגבי מזונות לילדים, הסדרי ראייה וכו.
האם יש לקוחות שרואים בהסברים המקיפים שלנו חולשה? האם יש לקוחות המעוניינים לשמוע מעורך דינם כי נקיטה בהליכים משפטיים חד משמעיים, יניבו להם תוצאות משפטיות חד משמעיות? כן, בהחלט. האם ניתן אכן לדעת באופן ודאי מה תהיה תוצאת הליך משפטי? כמובן שלא! עורכי דין אינם נביאים. אין לנו יכולת לדעת באופן ודאי מה תהיה החלטת בית משפט בהליך שבו שני צדדים – יש לנו אפשרות לשער מה הסיכויים בהתבסס על החלטות קודמות בהליכים דומים. אין לנו אפשרות לדעת כיצד ינהג הצד השני בהליכים בהם מתנהלת תביעה, או במסגרת הסכם שבו יש סכסוך בין שני צדדים. יש לנו רק אפשרות לשער מה המהלכים השונים שהם עשויים לבחור- שוב בהתבסס על נסיון קודם במצבים דומים. אין לנו אפילו יכולת לוודא אם רשות ציבורית מסויימת שבה אנחנו מגישים בקשה עבור לקוח תאשר אותה באופן ודאי. אנחנו כן יכולים לעשות את כל המוטל עלינו לפי דין, לנצל את הידע והנסיון שצברנו ולהשתדל עבור לקוחותינו במלא היכולות שלנו.
המאמר הזה איננו בבחינת ייעוץ משפטי. אני כן יכולה לומר- כמי שנעזרת בשירותים רפואיים של רופאים- כי רופא המבטיח תוצאות חד משמעיות וודאיות בנוגע לטיפול רפואי מכל סוג שהוא, בדך כלל גורם לי לרצות לשמוע חוות דעת נוספת. כל פציאנט רשאי לבחור לעצמו רופא כלבבו וכך גם כל לקוח שרשאי לבחור לעצמו עורך דין כרצונו. חשוב לזכור: רפואה – כמו משפט- אינם מדע מדוייק- והטלת ספק ברופא או בעורך דין- רק מאחר והם משתפים אותנו בתוצאות השונות העשויות או העלולות להיות לכל פעולה שהם ינקטו בה- בשליחותינו או עבורינו- היא לעניות דעתי טעות. כל אחת ואחד מאיתנו אמורים לקבל שחוסר הוודאות הוא הוודאות היחידה, ושבהתבסס על הסיכויים והסיכונים שהוצגו בפנינו על ידי היועצים שלנו, אנחנו אמורים לבחור את דרך הפעולה המתאימה לנו ביותר. בהצלחה.
*הכותבת היא עורכת דין בתחום האזרחי עם מומחיות בתחום הקניין הרוחני. כל האמור בכתבה זו הוא בבחינת דעה אישית ואין להתבסס עליו כעל ייעוץ משפטי.
