מאת אן סוצ’יו ונטע לוי
“אני סבור שהמשרד לבט”פ עוסק בימים אלו באחד מהתהליכים הגרועים ביותר לחברה הישראלית – הרחבת מעגל האזרחים נושאי נשק פרטי… זו החלטה אומללה מבחינה חברתית, אין בה שום שכל הגנתי/אבטחתי, היא מתעלמת לחלוטין מפוטנציאל המחיר שנשלם בעתיד”.
אלה חלק מהדברים החד-משמעיים שכתב פיני שיף, מנכ”ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל למשרד לביטחון פנים, לאחר שהעמיק “לחשוב ולנתח” את הרקע והסיבות להחלטות הממשלה להגביר את תפוצת הנשק במרחב האזרחי.
אכן, כך צריך לעשות בקבלת החלטות כבדות משקל, במיוחד כאלה שיש בהן השלכות על חיי אדם: לבחון את הנתונים ולא לפעול מתוך אינטואיציות וחרדות. אלא שנראה שדווקא ראש הממשלה, נפתלי בנט, שכח זאת כאשר קרא לאחרונה בפומבי: “כל מי שיש לו רישיון לנשק – זה הזמן לשאת אותו”.
ההנחה של ראש הממשלה היא שהרחבת היקף כלי הנשק במרחב הציבורי תסייע במקרים של פיגועים. אולם ההנחה הזו לא מבוססת על נתונים. להפך. הנתונים מלמדים שנשק בידיים אזרחיות רק מביא לקורבנות אזרחיים רבים ומיותרים.
להלן מקצת מן העובדות שאספה קואליציית ארגוני “האקדח על שולחן המטבח”:
נשק בידי אזרחים, כולל נשק מאבטחים, משחק תפקיד מזערי בעצירת התקפות אלימות. בין השנים 2018-2020 דיווחה המדינה על 264 אירועי טרור (פח”ע). רק ב-13 מתוכם – כלומר בפחות מ-5% – הייתה מעורבות כלשהי של אזרחים חמושים או מאבטחים חמושים בתגובה. מהי מעורבות כלשהי? הם היו נוכחים במקום, אולם לא בהכרח הצליחו למנוע או לצמצם את הפגיעה. יותר מזה, לא דווח על אף מקרה שבו נשק אבטחה מחוץ למשמרת עצר התקפה.
לעומת זאת, כ-50 מקרי התאבדות מתבצעים בכלי ירייה מדי שנה. מבין המתאבדים בולט מקומם של המאבטחים, המתאבדים בנשק שחברות האבטחה מחייבות אותם לאחסן בבתיהם בסיום המשמרת. בין השנים 2018-2021 התאבדו 28 מאבטחים בכלי הנשק שנשלחו איתם לבתיהם. שיעור המאבטחים שהתאבדו בשנים הללו היה גבוה פי 2.8 משיעור המתאבדים הכללי (הגברים) באוכלוסייה מדי שנה. למה? בעיקר כי יש להם נשק חם בהישג יד.
בנוסף, מנתוני המשטרה עולה כי כ-80 איש נרצחו בירי מדי שנה בשנים האחרונות. שיעור הנרצחים בירי, מבין כלל הנרצחים, עלה מ-47% ב-2016 ל-64% ב-2020. הסכנה לנשים החיות תחת אלימות גבוהה במיוחד: כשליש מהנשים שנרצחות מדי שנה נורות בכלי ירייה. בין השנים 2016-2020 נרצחו בירייה 44 נשים, קרוב לשליש מהן (13) בנשק מורשה.
לנתונים אלה חשוב להוסיף את הנתון על גניבת כלי הנשק: לצד גניבת נשק מצה”ל, המשטרה מדווחת כי מדי שנה נגנבים כ-200 כלי ירייה מידי אזרחים בעלי רישיון. במילים אחרות: הנשק הבלתי-חוקי הוא גלגולו של אותו נשק ברישיון, שראש הממשלה קורא בימים אלה לאזרחים לשאת. נתונים אלה מפריכים את ההבחנה המטעה בין נשק ברישיון, המספק ביטחון לכאורה, לנשק בלתי חוקי המשמש לפשיעה.
על פי התבחינים (הקריטריונים) שגיבש השר לביטחון פנים לשעבר, גלעד ארדן, בשנת 2018 – כל אדם ששירת בצבא ועבר הכשרה קרבית (רובאי 07 ומעלה), זכאי לקבל רישיון להחזקת כלי ירייה. זאת, אף אם עברו 50 שנים מאז שסיים את שירותו הצבאי, בכפוף לאישור בריאותי ומשטרתי ובהתאם לתנאי סף. מהלך זה היה חסר תקדים ומשמעותו הפוטנציאלית היתה הרחבת מספר רישיונות הנשק של אזרחים בכ-600,000 איש. כעת המספר הזה עלול עוד לגדול.
האמנם הרחבת כלי הירייה במרחב האזרחי היא התשובה לפיגועים?
בשנת 2018 עתרה קואליציית האקדח על שולחן המטבח לבג”ץ נגד מדיניות כלי הירייה שביטלה בהיפוך מהיר וללא דיון את מדיניות הצמצום בנשק אזרחי, שהיתה נהוגה עד אז בישראל. באותה שנה חלה גם עלייה חדה במספר הנשים שנרצחו באמצעות כלי ירייה (12 נשים – עלייה של 70% ביחס לשנתיים הקודמות).
השינויים הדרמטיים והמסוכנים הללו הובילו את העמותות “אשה לאשה”, האגודה לזכויות האזרח ו”איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי”, להגיש עתירה (29.11.2018) נגד רפורמת הנשק, בשם עשרות ארגונים החברים בקואליציית האקדח על שולחן המטבח.
בעתירה טענו בשם הקואליציה שהרפורמה של השר לביטחון פנים התקבלה ללא ביסוס עובדתי, ללא דיון ציבורי או פרלמנטרי הולם ותוך התעלמות מעובדות ונתונים וממסקנותיהן של אינספור ועדות, דו”חות מבקר המדינה ודו”חות משרד הבריאות, שנכתבו בדם בשלושת העשורים האחרונים. כל אלה הביאו נתונים רבים התומכים בצמצום הנגישות לנשק במרחב הציבורי.
בנוסף, טענו נגד ההיתר הגורף שניתן לחברות האבטחה לשלוח את המאבטחים עם כלי הירייה לביתם בסיום המשמרת. זאת בניגוד לחוק, ותחת הוראת שעה שהתחדשה אוטומטית מדי חצי שנה.
ארגוני הקואליציה סברו כי המהלכים הללו יחד מסכנים את שלום הציבור וביטחונו ולכן דרשנו כי יבוטלו.
ב-15.2.2021 הוציא בית המשפט צו על תנאי בעניין שניים מהסעדים שהתבקשו בעתירה: עיגון התבחינים (קריטריונים) למתן רישיון לנשק פרטי בחקיקת משנה, וביטול הוראת השעה המתירה למאבטחים לקחת את הנשק שלהם מחוץ למקום ולשעות העבודה.
לפני הדיון האחרון בעתירה, שנערך ב-13.4.2022, הודיעה המדינה כי היא מתכוונת לקדם שינויי חקיקה נוספים לגבי שני הסעדים שביקשנו: המדינה התחייבה להביא את התקנות הקובעות את התבחינים לרישוי נשק לאישור ועדת ביטחון הפנים עד סוף מושב הכנסת; המדינה הודיעה שהיא מתכוונת לקדם בתוך חודשיים תיקון חקיקה, הקובע שבמקום הוראה מנהלית, השר יוכל להוציא צו שמתיר למאבטחים לקחת את הנשק הביתה, בכפוף לאישור הועדה לביטחון הפנים. משמעות הדבר היא – הליך שקוף ויסודי יותר, המאפשר פיקוח של הכנסת על פעילות הממשלה.
ביום 27.4.2022 ניתן פסק הדין בעתירה המעגן את התחייבויות המדינה לקדם את הליכי החקיקה שהתחייבה להם. היות והעתירה התייתרה הוסכם למחוק אותה ובית המשפט פסק הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ לטובת העותרות. השופט פוגלמן ציין בדבריו בדיון כי “זה באמת מצער שהגענו עד הלום… אם היתה הכרעה היה ניתן צו מוחלט והיום כל העניין הזה התייתר”, זאת בעקבות היענות השר החדש לעלות על “דרך חדשה”, דברי כבוד השופט פוגלמן.
לסיכום, התחייבויות המדינה, אשר עוגנו בפסק הדין משקפות הישג משמעותי, לפיו ההליכים הנוגעים לקביעת מדיניות רישוי כלי הירייה – שהיו עד היום פנימיים בלבד – יהפכו להיות שקופים לציבור ויכללו דיון ציבורי משמעותי.
עם זאת, ולמרות ההישגים החשובים הללו, חשוב לומר כי הסיכון של הרחבה מואצת של נשק אזרחי במרחב הציבורי עדיין קיים ועלול להוביל להסלמה, ומהווה סיכון ממשי לביטחון האישי של כל אחד ואחת מאתנו.
*אן סוצ’יו היא עורכת דין ב”אגודה לזכויות האזרח”; ונטע לוי היא עורכת דין ומקדמת מדיניות וחקיקה בעמותת “איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי”
בג”ץ 8451/18 האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה נ’ השר לביטחון פנים. עו”ד: אן סוצ’יו (האגודה לזכויות האזרח), ענת טהון אשכנזי ונטע לוי (איתך-מעכי), סמדר בן נתן
