הנאשם קשר עם מספר שותפים לעסוק בגניבה שיטתית ונרחבת של כלי רכב תוך מתן תפקיד מוגדר לכל אחד מהשותפים לקשר הפלילי. זאת על פי שרשרת מוגדרת שתחילתה בפריצה לרכבים בעת שהותם בשטחי ישראל, וסופה בהעברת הרכבים הגנובים לאדם שמקום הימצאו בשטחי הרשות הפלסטינית בתמורה לסכומי כסף נכבדים.
בית משפט השלום בחיפה אשר דן את הנאשם לאחר תפיסתו והגשת כתב אישום חמור כנגדו, עמד על חומרת מעשיו ומעשי שותפיו הנובעת בעיקרה מהשיטתיות והתחכום שבמעשיהם, כמו גם היקף המעשים אשר פגעו פגיעה מהותית בקניינם הפרטי של אזרחים רבים. בגין כך, הטיל בית המשפט עונש בן 30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
הנאשם היה שותף פעיל בשרשרת גניבות רכבים משומנת
על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה, פעל הנאשם על פי תוכנית עבריינית מסודרת בה התמצה חלקו באיתור כלי רכב לטובת גניבתם, העברת פרטיהם ליתר חברי ההתארגנות הפלילית, נוכחות בזירת פריצתם וגניבתם על ידי העלאתם על גרר, וקבלת תשלום עבור חלקו במעשים.
תוצרי ההתארגנות העבריינית של הנאשם וחבריו הסתכמו בגניבתם של 7 מכוניות, חלקן בעלות שווי גבוה מאוד, מישראל אל שטחי הרשות הפלסטינית כאשר הנאשם משלשל לכיסו אלפי שקלים בגין כל רכב גנוב. ואולם בסופו של יום, נתפס הנאשם יחד עם שותפיו והוגש כנגדו כתב אישום לצד בקשה לעוצרו עד תום ההליכים.
הנאשם לא ניהל הליך הוכחות באמצעות עורך דין פלילי מומלץ , והודה במיוחס לו במסגרת כתב אישום מתוקן לאחר משא ומתן אודות תיקונים אשר נערך בין בא כוחו לבין התביעה. טרם דיון הטיעונים לעונש בעניינו הופנה הנאשם לבחינה על ידי שירות המבחן, על מנת שיוכן בעניינו תסקיר אשר יתייחס לשאלת המסוכנות הנשקפת ממנו והעונש שראוי להטיל עליו.
התביעה ביקשה לנהוג בנאשם בחומרה ואילו ההגנה ביקשה להתחשב בנתוניו האישיים
במעמד דיון הטיעונים לעונש אכן הוכן תסקיר מטעם שירות המבחן, ממנו עלה כי מדובר באדם בן 56 שאין לו עבר פלילי, אשר נטל אחריות על מעשיו. יחד עם זאת, צוין לחובת הנאשם כי התייחסותו בפני שירות המבחן אל המעשים בגינם הורשע, מאופיינים בטשטוש והסתרה, בעיקר בכל הנוגע לקשריו עם גורמים עברייניים אשר היו בליבת המעשים העברייניים.
בסיום התסקיר נרשם על ידי שירות המבחן כי לא ניתן לשלול קיומו של סיכון לביצוע מעשים דומים מצד הנאשם גם בעתיד וכי יש להטיל עליו ענישה מוחשית ומרתיעה. התביעה ביקשה לתת משקל להמלצה זו של שירות המבחן, לצד החומרה הנובעת ממעשי הנאשם, ועל יסוד כן עתרה להטיל עליו עונש של קרוב ל- 9 שנות מאסר.
מנגד, ביקש בא כוחו של הנאשם להשוות את עניינו של מרשו לעונשים שהוטלו על המעורבים הנוספים בתיק אשר דינם נגזר זה מכבר. כמו כן, ביקש הסניגור לתת משקל לחרטה הכנה של הנאשם ולחיסכון בזמן שיפוטי הנובעים מהודאתו ללא ניהול הוכחות, לנתוניו האישיים והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי.
בית המשפט קיבל את עמדת בא כוח הנאשם באשר לצורך להשוות את עניינו לעונשם של האחרים, אך תוך עמידה על חומרת המעשים. עוד ציין בית המשפט את היותה של עבירת גניבת הרכב ‘מכת מדינה’ המחייבת את בתי המשפט לנהוג בצורה מרתיעה כלפי מבצעי עבירות אלו אשר ככלל, בייחוד זו שבה הורשע הנאשם, אשר בוצעה ממניע כלכלי.
עבירת גניבת הרכב פוגעת בזכות הקניין ומחייבת ענישה מרתיעה
במסגרת גזר הדין, איזן בית המשפט בין נתוניו האישיים של הנאשם, לבין הענישה המקובלת בעבירות גניבת רכב, תוך ציטוט אמירות נוקבות מטעם בית המשפט העליון על הצורך בהרתעת מבצעיהן. בית המשפט התייחס לעונשים שהוטלו על יתר חברי החולייה אשר סבו סביב 26 עד 36 חודשי מאסר והטיל על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר בפועל לצד קנס בסך 4,000 ₪ ורכיבי ענישה נלווים.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת”פ 17606-10-22 מדינת ישראל נ’ פרעוני
