הסדרי שהות (אשר כונו בעבר – הסדרי ראייה, והיום מכונים: זמני שהות, או הסדרי שהות) לילדים נועדו על מנת להעניק להורה, אשר אינו ההורה המשמורן, אפשרות לגיטימית ונאותה לשמור על קשר יציב, רציף, חם ואוהב עם ילדיו הקטינים. מידת הקשר והאינטנסיביות של הסדרי שהות משתנים בהדרגה בהתאם לגיל של הילד הקטין, כמו גם הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. בכתבה הבאה, אסביר בדיוק איך עובדים זמני השהות.
צריך לשים לב שהסדרי שהות, אשר אינם מקוימים בצורה קבועה ומסודרת, עלולים ליצור קשיים רבים אצל הילד, ולגרום לו למצב של חוסר יציבות רגשית, פגיעה בדימוי ובביטחון העצמי, הרגשה של נטישה ושל חוסר אכפתיות מצד ההורה, ועוד. לכן, רצוי לקבוע זמני שהות נדיבים עם בן הזוג, אשר אינו ההורה המשמורן על הילדים, למען מניעת סכסוכים עתידיים סביב הסוגייה הכה רגישה הזו, כמו גם גרימת טראומה קשה ונזקים נפשיים ארוכי טווח לילדים קטינים.
חלוקת זמני שהות בהסכמה:
בדומה לכל הסוגיות העומדות על הפרק בעת גירושין, גם בנושא הסדרת זמני השהות, יכולים בני הזוג להחליט בהסכמה על הדברים או להותיר את העניין להכרעתו של בית המשפט. מטבע הדברים, דרך המלך היא גיבוש הסכמות, כך שבני הזוג יחסכו מעצמם מאבק משפטי יקר וארוך, אשר עלול במידה רבה גם להסלים את יחסיהם, דבר המשפיע עד מאוד כמובן על רווחת הילדים.
- מזמין אתכם לקרוא גם על אלימות במשפחה , ואיך מתמודדים עם התופעה המחרידה הזו מבחינה משפטית.
חלוקת זמני שהות ללא הסכמה:
אם ההורים לא מגיעים להסכם, בית המשפט או בית הדין יקבעו את חלוקת הזמנים בהיותם בעלי סמכות מקבילה לדון בכך. העיקרון שחולש על הקביעה הוא טובת הילד הכוללת את זכויותיו וצרכיו, הקשר שלו עם ההורים, וגם שיקול דעתו של בית המשפט על פי מבחני מסוגלות הורית.
כחלק מטובת הילד מתחשבים ברצונו כאשר הוא מעל גיל 6, ובית המשפט ייקח בחשבון את העדפותיו בנושא ההורה המשמורן.
חזקת הגיל הרך
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שסכסוך בין הורים, בו הם לא הגיעו להסדר לעניין זמני שהות על ילדיהם, יעביר את ההכרעה לבית המשפט. כולנו מבינים שסכסוכים כאלו ואחרים בנושאי גירושין מגיעים דרך קבע לבתי המשפט ודורשים בהכרעתו. אך חזקת הגיל הרך קובעת שהאם תקבל משמורת על ילדיה, כאשר גילם הוא 6 שנים ומטה. למעט בנסיבות מיוחדות.
לאור השאיפה לאיזון ולשוויון בין המינים והקריאה של אבות רבים לשינוי בחקיקה הפוגע בהעדפתם כמשמורנים, חזקה זו הפכה לשאלה משפטית שטרם נפתרה. ועדת שניט שהתכנסה בשנת 2005 כדי לדון בסוגית האחריות ההורית בקרב זוגות גרושים בישראל. הוועדה המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך לטובת קיום אחריות הורית משותפת. או לחילופין, לקבוע את המשמורת על פי טובת הילד. כמובן, תוך התייחסות לתפקוד ההורה מול ילדיו וללא קשר למינו.
יותר ויותר שופטים מאמצים בפסיקותיהם את המלצותיה של ועדת שניט. הם קובעים כי האב יהיה המשמורן ככל שישנן נסיבות מיוחדות שמצדיקות קביעה שכזו. בפועל, ניתן לראות כי מדובר בהסרה חלקית של המחסום שעמד בפני אבות הדורשים משמורת משותפת או מלאה על ילדים קטני קטנים. כיום סיכוייהם טובים יותר בתביעות אלו מבעבר.
אגב, בתור עורך דין גירושין בנהריה יצרתי מאות הסכמי שהות במהלך הקריירה שלי למגוון הלקוחות שלי בצפון.
מה כדאי שיופיע בהסכם?
- בירור וקביעת שעות וימים של זמני השהות לרבות אופן לקיחה והשבה של הקטינים (מהיכן להיכן).
- הסדרת נושא הלינה או שלילתו אצל ההורה שאינו המשמורן.
- זמני שהות בחגים, חופשות, שביתות מלימודים, וימי מחלה של הילדים.
- הסדרת נושא של חופשות בחו”ל (בעידן כיום יש יותר ויותר בקשות בנושא זה) בשל הצורך בהסכמת בן הזוג מראש אשר לעיתים יוצרת שינוי מתנאי הסדרי הראייה ומהווה פגיעה בבן הזוג.
- הסדרי תשלום בעד הימים בהם ההורה לא יוכל לקחת את הילדים.
- תנאי מחיה בזמן השהות.
- קביעת חוגים ומנגנון התערבות רפואית ו/או פדגוגית.
הפרת זמני שהות:
הפרה אפשרית אחת, היא שאחד ההורים, מונע ממשנהו לפגוש את ילדיו. במצב כזה, אותו הורה יכול להיחשב כמי שמבצע ״ניכור הורי״ כלפי משנהו. מצב שונה הוא מצב שבו אחד ההורים, פשוט לא מקיים את הסדרי השהות מבלי שנמנע ממנו לעשות כן. ניקח למשל מצב בו אביהם של הילדים אמור להגיע בסופי שבוע לקחת אותם אליו לשישי-שבת, והוא פשוט לא מגיע. לפעמים מתרץ תירוצים, לפעמים יש אילוצים, אבל המצב השכיח, הוא שבפועל האב לא רואה את הילדים שלו בתדירות שבה היה אמור לראות אותם.
לכאורה, אפשר לטעון, שראיית הילדים היא פריבילגיה של האב ברמה מסוימת, ואם הוא בוחר לוותר עליה, זו בעיה שלו. עם זאת, יש להבין שיתכן שלאמם של הילדים חשוב שהילדים יראו את האב, והיא מרגישה שיש בכך פגיעה בילדים ולפעמים אף פגיעה כלכלית.
פעולות משפטיות אשר ניתן לבצע כנגד הפרת זמני השהות
- הפרה על יד הורה שאינו משמורן:
חשוב לדעת כי במקרה של הפרת זמני שהות על ידי ההורה שאינו בעל המשמורת, ישנה אפשרות לפעול בערוצים משפטיים, כולל: הגשת תביעה להחזרי הוצאות, תביעה להגדלת דמי המזונות, דרישה להטיל סנקציות כספיות עקב הפרת זמני שהות, ואף להגיש לבית המשפט דרישה לשינוי מוחלט של זמני השהות, אשר מאושרת בהינתן נסיבות מתאימות.
- הפרה על ידי ההורה המשמורן:
במצב שבו הצד אשר מפר את זמני השהות הוא דווקא ההורה המשמורן בעצמו, ההורה שאינו בעל המשמורת רשאי להגיש תלונה רשמית במשטרה כנגד הצד השני, לערב את שירותי הרווחה ואפילו לפנות לבית הדין לענייני משפחה בעניין הפרת זמני השהות, ולבקש שיוטלו על ההורה השני עיצומים כספיים בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.
נעים מאוד, שמי אמיר בר-לב ואני עורך דין לענייני משפחה בצפון עם ותק של 28 שנים בכל הקשור לענייני משפחה. אשמח לעזור גם לכם.
