בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה את התנגדותה של אלמנתו של מנוח שהתנגדה לקיום צוואתו של המנוח, בין היתר, בטענה שלמנוח לא הייתה כשרות לערות את הצוואה עקב הדיכאון והשלכותיו ממנו סב, ואף חייב את האלמנה בהוצאות משפט בסכום של 50,000₪ (!).
ית המשפט בחן את הראיות שעמדו לפניו והכריע כי לא נפל כל דופי באופן עריכת הצוואה, כי המנוח היה צלול, כשר ומחושב עת ערך אותה וידע בדיוק מה רוצה להוריש ולמי ולכן, שמברור שזהו רצונו של המנוח, יעשה בית המשפט כל שניתן בכדי להגן עליו.
המנוח היה דיכאוני- התאבד בגיל 55
לאורך כל שנות חייו סבל המנוח מדיכאון כרוני, אשר התפרץ באופנים שונים בתקופות שונות בחייו ולכן, היה נוהג לקחת תרופות פסיכיאטריות על דרך הקבע ולהיות מלווה בטיפול נפשי באופן קבוע על ידי רופאים שונים.
המנוח היה נשוי בפעם השנייה בעת שהלך לעולמו. כאשר מנישואיו הראשונים נולדה לו בת והוא אף דאג לרווחת ביתו של גרושתו מנישואיה הקודמים.
בהגיעו לגיל 55 לערך, החליט המנוח ליטול חייו בידיו והתאבד.
המנוח הוריש עיקר רכושו לגרושתו, לבתו ולאחותו
המנוח ערך צוואה חדשה כחצי שנה טרם פטירתו. צוואה זו נערכה אצל עורך דין לענייני ירושה ובפני שני עדים כשרים. בצוואה זו בחר המנוח להוריש את עיקר רכושו לגרושתו, לביתם המשותפת ולאחותו (אשר אף מונתה על ידי בצוואה כמנהלת עיזבונו), כאשר לאלמנתו הוריש את הסכום של 100,000₪ ורכב. אחותו של המנוח הגישה בקשה לקיום הצוואה והאלמנה הגישה התנגדות לקיומה.
האלמנה טענה – הצוואה אינה כשרה ויש לבטלה
האלמנה טענה כי המנוח כלל לא היה כשיר לערוך את הצוואה במועד בו נערכה, שכן היה במצב נפשי קשה ונהג ליטול תרופות פסיכיאטריות באופן קבוע שהשפיעו על דעתו ולכן, המנוח כלל לא הבין על מה חתם.
האלמנה טענה עוד, כי גרושתו של המנוח השפיעה עליו באופן בלתי הוגן, עת ניצלה את מצבו הנפשי החמור על מנת שיטה את הצוואה לטובתה, לאחר שכל הזמן פעלה ליצור קרע בין המנוח לבין האלמנה.
האלמנה אף ניסתה לטעון כאילו גרושת המנוח הייתה מעורבת ופעילה באופן דומיננטי פסול בעריכת הצוואה עצמה- ולכן אינה תקפה.
המנוח היה כשיר לצוות – צוואתו תקפה ותקוים
כשירות המנוח לצוות – בית המשפט מינה מומחה פסיכיאטר מטעמו, כדי לבדוק האם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה.
המומחה קבע, כי לאחר בחינת כל המסמכים הרפואיים והבדיקות של המנוח מהתקופה הרלוונטית, עולה כי המנוח היה כשיר גם כשיר לערוך צוואה והוא ידע להבחין היטב בין טוב ורע, מהי צוואה ומה מעוניין כי ייכתב בצוואתו שלו.
השפעה בלתי הוגנת – לאחר בחינת מכלול הראיות והעובדות שהיו בפניו (כמו עצמאות המנוח, תלותו באחרים ועוד) קבע בית המשפט כי המנוח הביע את רצונו שלו בלבד בצוואה ללא כל השפעה ולכן יש לקיים את הצוואה כמות שהיא.
מעורבות צוואה – גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט.
בסופו של דבר, מסבירה עו”ד אורלי מנע שני כי בית המשפט קבע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, שידע בדיוק מה הוא עושה ולמי מעוניין הוא לחלק את רכושו ובאיזה אופן ולכן הצוואה תקפה וכשרה.
פעמים רבות למרבה הצער, ייוצרו סכסוכי ירושה בין יורשים ובייחוד, היכן שקיימים נכסים או כספים רבים. אך חשוב לזכור, כי גם כאשר הדרך להתנגדות נראית “פשוטה”, כמו פה כאשר המצב הנפשי של המנוח היה בעייתי, עדיין יעשה בית המשפט הכל כדי לתת תוקף לצוואת המנוח כפי שהיא.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 39558-03-19.
קרדיט לתמונה Freepik
