לפני כשבועיים התחוללה סערה משפטית בישראל, כאשר בג”ץ קבע כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעות מזונות קטינים, אלא במקרים שבהם שני ההורים מסכימים לכך או כאשר מדובר בתביעת השבה – כלומר, החזר הוצאות ששילם אחד ההורים עבור הילד. פסיקה זו, שהתבססה על “הלכת שרגאי” מ-1969, ניתנה בדעת רוב של שניים מתוך שלושה שופטים, והיא עוררה הדים רמים בקרב עולם המשפט והציבור. כעת, עורכי הדין נתנאל מויאל ודני שרמן מגישים בקשה לדיון נוסף בהרכב שופטים מורחב, במטרה להפוך את ההחלטה ולשמר את הסמכות של בתי הדין הרבניים בנושא.
פסיקה שנויה במחלוקת וחשש מפגיעה בקטינים
בבקשה שהגישו השניים לבית המשפט העליון, הם מביאים שורה של טיעונים משמעותיים המצדיקים, לטענתם, דיון מחודש בסוגיה. אחד הנימוקים המרכזיים הוא החשש כי הפסיקה החדשה עלולה להותיר אלפי קטינים ללא תשלום מזונות, כולל החזרים רטרואקטיביים, דבר שעשוי לפגוע קשות בזכויותיהם ובאיכות חייהם. “מדובר בהלכה חדשה לגמרי, בעלת השלכות רוחב דרמטיות על עולם המשפט”, כתבו השניים, תוך שהם מדגישים את הצורך בהרכב שופטים מורחב שיבחן את הנושא לעומק.
עו”ד מויאל ושרמן טוענים כי הפסיקה יוצרת מציאות חדשה שלא הייתה מוכרת עד כה בפרקטיקה המשפטית בישראל ולא נזכרה באף פסק דין קודם. לדבריהם, “לא רק להלכה, אלא גם למעשה, נוצר כעת מצב חסר תקדים”, שמשנה את כללי המשחק בהליכי משפחה במדינה.
סתירה להלכת שרגאי ופגיעה באיזון המשפטי
טענה נוספת שהעלו עורכי הדין נוגעת לפרשנות של “הלכת שרגאי” מ-1969, שעליה התבססה הפסיקה. לטענתם, ההלכה הזו דווקא קובעת שבתי הדין הרבניים מוסמכים לדון במזונות קטינים – פרשנות שהייתה מקובלת במערכת המשפט הישראלית במשך למעלה מחמישים שנה. “הפסיקה החדשה סותרת את ההלכה שעליה היא מתיימרת להישען”, טענו השניים, והוסיפו כי היא עלולה לשבש את האיזון העדין שבין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה.
השניים גם הפנו זרקור לעובדה שהפסיקה נבעה מעתירות של גברים שהתלוננו על גובה המזונות שנפסקו להם בבתי הדין הרבניים. אולם, כפי שציין השופט סולברג בדעת המיעוט שלו, התוצאה עלולה להיות הפוכה ממה שהעותרים קיוו: “זו אינה זעקה אותנטית, אלא פתח מילוט שבאמצעותו מבקשים גברים לגרור את נשותיהם לבית המשפט, בניסיון להפחית את דמי המזונות”.
“צונאמי של התנערויות מחיוב במזונות”
עו”ד מויאל ושרמן מזהירים כי אם הפסיקה תישאר על כנה, היא עלולה לעורר “גל, אם לא צונאמי, של התכחשויות והתנערויות מחיוב במזונות”, וכן גל של תביעות חדשות שיוגשו לבתי המשפט לענייני משפחה. לדבריהם, הדבר יוביל לעומס כבד על המערכת המשפטית ולפגיעה ממשית בילדים הזקוקים לתמיכה כלכלית מהוריהם.
קריאה לדיון מחודש
בשל כל אלה, עורכי הדין נתנאל מויאל ודני שרמן מבקשים מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, שיבחן מחדש את ההחלטה ויקבע כי בתי הדין הרבניים יוכלו להמשיך ולדון בתביעות מזונות קטינים. “הפסיקה הזו משנה סדרי עולם”, הם מסכמים, “ויש לה השלכות רחבות שמחייבות בחינה מעמיקה יותר”.
האם המהלך של השניים יצליח להפוך את הקערה על פיה? התשובה תלויה כעת בידי שופטי העליון, שיידרשו להכריע בסוגיה רגישה זו, המשלבת משפט, משפחה וצדק חברתי. עד אז, הקהילה המשפטית והציבור ממתינים בדריכות להמשך ההתפתחויות.
